היפיפייה שנרדמה

בת 12 בערך חובבת מושבעת של התחרות, הטראומה של 1995 עדיין מהדהדת בראשי, כשמירי בוהדנה הפסידה את הכתר ליאנה קלמן. בכל שנה, כשהמועמדות הסופיות היו יוצאות לבמה, זיהיתי מיד מי המנצחת (רמז: מי שלבשה את השמלה היפה ביותר). בבוקר שאחרי רצתי לדוכן העיתונים כדי לקרוא מה יש למלכה הנכנסת להגיד. הרבה כתרים חולקו מאז, עשרות נפנופי ידיים מלכותיים והרבה קונפטי, אבל עם כל הכבוד לדמעות וההתרגשות, משנה לשנה הטקס איבד את הרלוונטיות שלו. אפשר לטעון שתחרות מלכת היופי כבר אינה לגיטימית בשנת 2020 ושהיא שייכת לעולם הישן. 70 שנה חלפו מהשידור הראשון של טקס תחרות מלכת היופי, השלום העולמי שכל המועמדות החייכניות מצפות לו עדיין לא הגיע, אבל התקווה נותרה בלב. מה גם שכל תכניות הבוקר, תכניות האירוח, הריאליטי והשעשועונים מאוישות רובן על-ידי דוגמניות עבר והווה, ואם כבר יש מנחה שהיא לא יפה ולא רזה (לפי מודל היופי האולטימטיבי ) היא תעמוד לצד גבר ( ראה מקרה השפית בתוכנית MKR ) ולמה אין מגישת חדשות לא יפה או רזה? אני בספק אם אישה מוכשרת ואינטליגנטית באותה מידה שלא ניחנה במראה כה מצודד הייתה זוכה לאותה הזדמנות.
מרגיש לי שפספסנו ובגדול שנשים מיוצגות באופן זה בעיקר, הייתי מעדיפה לראות שמייצגים נשים בזכות היותן חכמות, חזקות, בעלות תפיסת חיים ערכית, מעוררות השראה מובילות שינוי, נשים שעושות שימוש בכוחן הנשי מלבד יופי חיצוני. פיתחנו אובססיה ליופי אין-סופי אנחנו משועבדים למזרקים וניתוחים פלסטיים, מכוני יופי, איפור, בגדים, תכשיטים, אנחנו כל כך מתאמצים להשיג את היופי על ידי עזרים חיצוניים ולא שמים לב שהיופי האמיתי אינו טמון שם באמת.
אמנם נולדנו לתוך עולם קיים של ערכים ונורמות, אך יש בידנו את היכולת לשנות ולתקן. במקום להמשיך ולקדש ערכים של יופי חיצוני נשגב, הגיעה עת לשנות את התפיסה הפנימית שלנו ולהכיר בכך שיופי אמיתי טמון ביחס הפנימי שלנו לזולת ולעצמנו. ברגע שנשנה את היחס שלנו נגלה שיופי הוא פנימיות של נתינה ואהבה לאחרים. נכון שזה נשמע כמו מכבסת מילים יפות, אבל, תנסו להקרין אהבה ונתינה לעומת קנאה
ורגזנות ולפי מה שנקרין נראה יפה או לא יפה לאחרים. השינוי מתחיל מבפנים!

פורסם בקטגוריה הגיג. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.