המקובלים הגדולים של כל הזמנים: אדם הראשון

פעם, כשכולם עוד חיו בטבע, שתו מים מהמעיין, הדליקו אש להתחמם והתכסו בפרוות, נולד פתאום בן אדם אחד מאוד מיוחד. ההורים שלו לא ידעו למה, אבל הם קראו לו אדם. הם הרגישו שכך מתאים לו. הוא גדל כמו כולם, שיחק עם הילדים, אכל אוכל טעים וקושש עצים למדורה. ממש כמו כולם. אבל משהו בפנים היה שונה, ולא נתן לו מנוחה.

משהו בתוכו, איזו נקודה קטנה ומיוחדת דיברה וגרמה לו להסתכל על הכל מהצד. הוא פשוט הרגיש שיש עוד משהו. משהו אחר. מעבר למה שכולם אוכלים, משחקים, ישנים ומתעסקים. משהו אחר אבל הוא לא מזהה מה זה בדיוק.

הוא כל כך רצה וחיפש, הסתובב ושאל, בעיקר את עצמו או עוד מישהו בתוך הלב, מה בדיוק מסתתר כאן.  מה הכוח שמפעיל את הכל, למה קורה הכול ומה קורה אחרי שמתים. ואם מקשיבים טוב טוב לטבע, אז מאחורי ציוצי הציפורים ומשקי הכנפיים, האם אפשר להרגיש עוד משהו, או מישהו?

מתוך החיפושים האלו, שלא נתנו לו מנוחה, גילה אדם את הכוח שמפעיל את הטבע. מזיז את השמש, הירח, הכוכבים, ציפורים ובני האדם. את הכל ואת כולם. כוח של אהבה עליונה, ענקית אמיתית, שרק רוצה להביא את כולם אל הטוב המושלם. להוציא אותם מתוך הסרט הרגיל חדגוני שבו הם שבויים.

כן, הכוח הזה התגלה בתוכו של אדם, הוא פשוט התחיל לאהוב כמוהו, להרגיש כמוהו, להיות כמוהו. מבחוץ לא ראו כלום. ואז הוא גם גילה למה קראו לו אדם, מהמילה דומה, כי הוא נעשה דומה לכוח האהבה העליון. ההורים שלו אולי לא ידעו מה הם עושים, אבל הוא ידע.

כך הפך אדם למקובל הראשון, ומאז כל האנשים שהפכו גם למקובלים קראו לאדם, אדם הראשון. וגם אנחנו, אם לא נוותר על החיפוש, על הסקרנות ועל רצון הלב הפנימי ביותר לגלות את מה שמעבר, אנחנו נצליח. זה בטוח. זה כבר כתוב, ולנו רק נשאר לממש. והשאלה היא רק כמה מהר נעשה את זה. הסוד הוא להתאמץ ביחד לאהוב. כי כך נהפוך דומים לו.

פורסם בקטגוריה הגיג. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.